שימו לב לתרגום.
מתוך "מאסטר שף VIP" פרק 2, שידורי קשת.
בפס הקול אתי לוי אמרה כמובן "אני מאד מאד אוהבת אוכל...".
הטעות בתרגום היא אולי יוצאת מן הכלל אך היא בהחלט מעידה על הכלל - הזלזול בנו הצופים.
נורא מעצבן אותי התוכניות הירודות האלה שעושות הכל כדי לתת לנו הרגשה שאנחנו מתרגשים. התוכניות האלה עושות הכל כדי להפעיל אותנו ולגרום לנו לחשוב שהן חשובות הרבה יותר ממה שהן באמת. אין להם בעיה גם לעשות את זה בכוח אם צריך. הן לוחצות ולוחצות עם כל כובד משקלן הפיננסי על בלוטות הרגש שלנו הצופים רק כדי שיוכלו להיות מסוגלים לומר שהם משקיעים בנו ונותנים לנו מוצר איכותי שחושב עלינו ובא לתת לנו משהו. ברור שזוהי הסוואה זולה ועלובה לתוכנית טלוויזיה לא מושקעת, מזלזלת וחלולה ברמה האינטליגנטית. יש הרבה צבע, רעש וצילצולים במסביב אבל ברמה הבסיסית האינטליגנטית של להביא משהו טיפה מתוחכם, חדש או מחדש, אין פה כלום. אפס רגישות, אפס השקעה, אפס מחשבה. המובן מאליו נאמר פה שוב ושוב ואחרי שאומרים אותו שוב ושוב חוזרים עליו שוב ושוב.
כשסוף סוף מגיעים להדחה המעמד נראה כאילו עומדים מעל קבר פתוח בהלוויה לאיש שזה עתה מת מוות ביסוריי תופת. נישאים הספדים, בוכים בכי תמרורים, המנחמים נופלים זה על צווארו של זה והכל נעשה כאילו הנורא מכל קרה. אפס פרופורציות ואינסוף הגזמה וניפוח הפוזה, מראית העין והדרמה הדלילה והדלוחה. עושים הכל כדי לגרום לנו לחשוב שיש פה משהו שחשוב לנו כשלמעשה במקסימום יש פה בידור נחמד וקליל לשעות הפנאי בצורת בישול ותחרות.
איפה הפרופורציות? איפה קצת יחס של כבוד לאינטליגנציה שלנו? איפה ההשקעה בנו הצופים כמי שאתם – עורכי התוכנית והמפיקים - אמורים להיות חפצים ביקרם?
שלא תבינו אותי לא נכון, יש עניין בתוכנית הזאת. אנחנו רוצים לראות את הכוכבים מבשלים. אנחנו רוצים לראות מנות אוכל יפות ומגרות. אנחנו רוצים לראות הצגה ודיון באוכל. הבעיה היא שהמפיקים והעורכים חושבים שזה לא מספיק לעסוק בבישול ובאוכל. הם לא סומכים על הצופים הנבונים שלהם. הם חושבים שהם צריכים בכוח להסביר את המובן מאליו ולפרש שוב ושוב את הדברים הטריוויאליים שנאמרים ונלעסים עד זרה.